המון המון זמן עבר מאז העדכון האחרון... לאחרונה חזרתי לאייר בצבעי מים, נזכרתי שמישהו ביקש שאכתוב על זה, ופתאום נחה עליי הרוח.
אני אכתוב על העקרונות, כפי שלימדו אותי, וקצת מנסיוני המועט.
הכלים:
ציור בצבעי מים הוא תחביב יקר – המכחולים, הנייר וצבעים איכותיים עולים הרבה.
מכחולים שמשתמשים בהם לצבעי מים הם מכחולים עגולים ומחודדים בקצה. יש מכחולים העשויים משיער טבעי של חיות שונות, ונחשבים לאיכותיים ביותר. יש מכחולים סינטטיים שמחירם זול יותר, אך אם הם של חברה מוכרת גדל הסיכוי שאיכותם תהיה גבוהה גם כן.
הנה משהו שגיליתי לאחרונה על מכחולים, בזכות הספר "צבעי מים בתנועה":
המכחולים הטבעיים הם רכים יותר, תופסים יותר מים ויותר צבע. כלומר הם יוצרים כתמים חופשיים, רכים, ועזי גוון. המכחולים הסינטטיים נוקשים יותר, מסוגלים להכיל פחות מים+צבע, ולהגיע לדיוק יותר גבוה (למשל, בציור פרטים או קו מתאר).
רצוי לא להשאיר מכחולים איכותיים במים - הקצה עלול להישאר "מקופל" והצורה שלהם נהרסת.
אלו המכחולים בהם אני משתמשת, כמעט כולם משער טבעי. מכחול מס. 8 הוא סינטטי אבל מאיכות טובה. יש הבדלים בין התנהגות של מכחולים מסוג שער שונה, או מייצור של חברות אחרות. אם עליי לצבוע משטח גדול במיוחד, אני משתמשת במברשת שטוחה ורחבה בעלת שער רך.
נייר –עולם שלם. הנייר שנמצא ברוב החנויות הוא נייר עבה של קנסון, בעל רמת חספוס גבוהה. זה נייר שיש לו יכולת ספיגה מעולה ואפשר להוסיף עליו הרבה שכבות ולעבוד עם הרבה מים.
בארטא ת"א יש מבחר אדיר של סוגי נייר. הנייר המשובח ביותר עשוי 100% כותנה. הוא מגיע בעוביים שונים ובדרגות חספוס שונות, ומחירו בהתאם. יש תמיד ניירות במבצע, אפשר למצוא מציאות – כדאי לנסות.
לגבי רמת החספוס – ככל שהנייר גס יותר, המים נוטים להתפזר פחות, כי הגבשושיות מחזיקות אותם במקום. מנגד, יש משהו מאד דומיננטי במרקם הגס, בייחוד אם משלבים עפרון או עפרונות צבעוניים.
נייר שממש לא מתאים למים הוא נייר קרטון עבה חלק, כזה שנמכר בבלוקים - הוא פשוט מתפורר. נייר מדפסת רגיל הוא לא רע ויכול להתאים לצורך אימון בסיסי. הוא לא יכול לשאת הרבה מים כי הוא נקרע.
צבעים:
צבעי מים מגיעים בכמה צורות: כסט - בתאים עגולים, בתאים מרובעים קטנים, או כבודדים בשפופרות. עדיף לקנות צבעים של חברה מוכרת, האיכות של הצבע משפיעה מאד על התוצאה. בסטים הזולים הפיגמנט מדולל והתוצאה המתקבלת חיוורת למראה.
קראתי המלצות על צבעי השפורפרת, כי הצבע שלהם מרוכז יותר, אבל לא ניסיתי.
יש סוג צבע הנקרא אקוליין, ומגיע במיכלי זכוכית קטנים. זה פיגמנט צבע מרוכז נוזלי, ואפשר להשתמש בו כשהוא מדולל במים או ללא דילול. אפשר לשלב בינו ובין צבעי מים רגילים.
למעלה: הסט שאני משתמשת בו הוא של חברה רוסית בשם סט. פטרבורג
פלטה – רוב הסטים נמכרים עם פלטת פלסטיק קטנה. הפלטה שימושית מאד: טובלים את המכחול במים, סוחטים מעט כנגד דפנות הכלי, טובלים בצבע ומוציאים קצת צבע לפלטה. אפשר להוסיף מים לצבע בפלטה כדי לדלל אותו ולקבל גוון בהיר ושקוף יותר.
למעלה: הפלטה של הסט שלי ופלטה נוספת מפלסטיק
מים לדוד המלך:
עפ"י השיטה המסורתית, הנייר צריך להיות מתוח היטב על משטח העבודה. המהדרין מרטיבים אותו קודם, ואח"כ מדביקים אותו באמצעות נייר דבק לאורך הדפנות.
אני לא מרטיבה מראש את הנייר, אבל כן מדביקה אותו טוב למשטח, כי הנייר מתנפח ומתקמט במהלך העבודה. אם הוא מודבק היטב, הוא חוזר לצורתו המקורית אחרי שהוא מתייבש. אם אני מתכננת לעבוד עם מעט מים, אני מסתפקת בהדבקה של ארבע הפינות.
למעלה: איור לדוגמה, מודבק עם מסקינג טייפ למשטח העבודה שלי.
אפשר לעבוד ברטוב על רטוב או רטוב על יבש.
רטוב על רטוב – טובלים את המכחול במים ו"צובעים" את הנייר במים נקיים, באופן אחיד ככל האפשר. אח"כ מניחים צבע על המשטח הרטוב. הנייר הרטוב קולט את הצבע ומפזר אותו בצורה אחידה, וגם מאפשר לספוג את הצבע אם רוצים לתקן.
אם רוצים לצבוע רק קטע מסויים, מרטיבים את הקטע ואח"כ מניחים עליו את הצבע. הצבע יישאר באזור הרטוב ולא יגלוש לאזור היבש.
טוב, תראו - צילמתי תוך כדי עבודה, מאוחר מדי גיליתי שחלק מהתמונות יצאו מטושטשות
סוג כזה של עבודה מתאים כשמחפשים תחושה חופשית, נותנים לצבע לזרום ולא מנסים לדייק יותר מדי.
איך מתקנים? עובדים כל הזמן עם נייר סופג בהישג יד. אם התקבל כתם לא מוצלח, סופגים אותו עם הנייר. אם הוא עקשן, אפשר להרטיב אותו במים נקיים ולספוג שוב.
למעלה: נשארו לי עודפי מים באזור המבריק בציור. ספגתי אותם עם נייר סופג, כדי שלא ייווצר לי כתם מים
האיזון הנכון בין כמות המים לכמות הצבע אינו פשוט, ודורש מידה מסויימת של ניסוי וטעייה. הרבה מים במכחול, יגרמו לגוון להיות בהיר מאד ויקשו על השליטה בכתם. מעט מים, יגרמו ל: מכחול יבש ונוקשה, צבע מרוכז מדי, ועל הנייר ייווצר כתם של צבע שאי אפשר לתקן.
וכך יצא אחרי
רטוב על יבש – הנחת צבע במכחול רטוב על נייר יבש. הצבע "מתקבע" לתוך הנייר, וקשה לספוג אותו אם רוצים לתקן. הכתמים המתקבלים עזים יותר בגוון. זו שיטת עבודה מהירה יותר, היוצרת כתמים נשלטים יותר. יחד עם זאת, היא גורעת מהיופי בזרימה ובמקריות של המים. דרוש נסיון כדי למצוא את האיזון הנכון בין הדיוק לחופש. כלומר – לצייר הרבה עד שזה מצליח...
הבסיס לעבודה במים הוא עבודה בשכבות. צבעי המים הם שקופים, לכן אפשר לעלות בכתם על כתם. השכבות התחתונות יציצו מתחת לעליונות ויעניקו עומק ומורכבות לכתמים.
ניסיתי לתעד תהליך עבודה, כאמור חלק מהתמונות יצאו מטושטשות:
ניסיתי לתעד תהליך עבודה, כאמור חלק מהתמונות יצאו מטושטשות:
הרטבתי במים נקיים את הרקע, וצבעתי אותו בתכלת בהיר. הוספתי כחול לצמחיה וחום לסלע.
הוספתי ירוק לצמחיה ושכבה נוספת של חום לסלע.
הוספתי צהוב בחלק העליון של הצמחיה, ומעט כתום לסלע החום.
אפשר לעבוד במהירות רבה מאד, לזרוק כתם צבע פה ושם. צבעי המים מאפשרים לכסות משטחים מהר יחסית. התוצאה המתקבלת תהיה קלילה ומקרית למראה. זה קשה מאד... כדי לקבל כתמים טובים צריך הרבה נסיון ובטחון.
צבעתי את השפן בחום מדולל. הוספתי לו אדום מדולל. הוספתי אדום מדולל לשמלת הילדה.
הוספתי אדום מרוכז יותר לעליונית של הילדה ולנעליה. צבעתי באדום את רגלי החסידה ואת הכובע שלה.
את השלב הבא קשה לראות בצילום, תצטרכו להאמין לי - הוספתי כחול מדולל בחלקים המוצללים של השפן, וצהוב בחלקים המוארים שלו.
הוספתי חום לחלקים המוצללים של השפן, וקצת אדום בלחי. צבעתי בצהוב את הרגליים, הידיים והפנים של הילדה. צבעתי בחום את השער שלה. הוספתי מעט כחול מדולל לצללים בעליונית שלה, שכבה נוספת של אדום בשמלה, ואח"כ פס כתום. השארתי את גוף החסידה ללא צבע, הוספתי תכלת לאזורי הצל שלה, וצבעתי את נוצות זנבה בשחור מדולל.
עבודה כבדה במים, היא עבודה עם הרבה שכבות. מתחילים מנייר רטוב, עם שכבה ראשונית של צבע. מחכים קצת שתתייבש, מוסיפים עוד שכבה שמעמיקה את הצבע. שוב מחכים, ושוב מוסיפים... זה תהליך ארוך, ודורש סבלנות ותכנון.
הוספתי שכבה של חום-אדמדם לעור הילדה. השלמתי פרטים קטנים: הספלים הכחולים, הגזרים ומקור החסידה בכתום, כתמי אדום בלחיים, שחור מדולל לגוף הקומקום ושחור מרוכז למכסה שלו.
עוד נגיעות קטנות: שכבה נוספת של חום לשיער הילדה, ולאזורים המוצללים בספלים, בקומקום ובגזרים.
באופן מסורתי, מקובל שהלבן במים הוא הלבן של הנייר. בצבעי מים אין צבע לבן, הם הרי שקופים. האזורים הבהירים/מוארים צריכים להישאר לא צבועים. וזה החלק הכי קשה, כי - מצד אחד נורא מתחשק לקשקש בחופשיות ולקבל כתמים מקריים. מצד שני צריך להיזהר לא לפלוש לאזורים הלבנים.
יש סוג של דבק שאפשר להדביק על הנייר במקומות שרוצים שיישאר לבן, ואח"כ לקלף בלי להשאיר סימן. זה מגיע בנוזל או בגליל שאפשר לחתוך ממנו. נדמה לי שניתן להשיג אותו רק בחו"ל. צריך להיות מאד סבלניים כדי לחתוך ולהדביק חתיכות קטנות ומדויקות.
אפשר, ויסלחו לי המומחים, להשתמש בדיו לבן או בצבע גואש לבן.
האיור הסרוק: לסיום הוספתי במכחול דק מאד קווי מתאר לפנים ולגוף הדמויות.
היתרון בצבע מים, הוא שזה צבע מאד גמיש. אפשר למלא איתו משטחים גדולים באמצעות מכחול גדול, ואפשר גם להגיע לפרטים קטנטנים במכחולים דקים. אפשר לעבוד מאד חופשי, או מאד מדוייק.
מנגד, זה צבע לא פשוט ולוקח זמן להשתלט עליו ולגרום לו לעבוד לטובת המאייר.
יש כל מיני אפקטים נחמדים שאפשר לעשות במים. למשל, משהו כזה:
טובלים מכחול שטוח באקוליין, מחזיקים מעל הדף, ובאמצעות האצבע טופחים על השערות ומרססים טיפות על הנייר.
צריך שתי ידיים כדי לבצע את זה, ולא נשארה לי יד שתאחז במצלמה. זו תמונה של המברשת והאצבע אחרי הריסוס.
וזה האזור המרוסס. בזמן ההתזה צריך לכסות את האזורים שלא רוצים להתיז עליהם, כי אי אפשר לשלוט בטיפות הסוררות.
באתר הזה, יש הדרכות לעבודה בצבעי מים, וטיפים נוספים:
לאחרונה רכשתי ספר טוב מאד על עבודה בצבעי מים. הוא אמנם פונה לציירים ולא למאיירים, אבל יש בו הרבה מידע, תמונות והדרכות, שמוגשים בצורה ברורה ועניינית.
הספר נקרא "צבעי מים בתנועה", מאת בריג'ט אוקונור, הוצאת אחיאסף. על המדפים מחירו 119 ₪, קניתי אותו דרך האתר של סטימצקי במחיר מוזל בהרבה.
דוגמאות (מוזמנים להוסיף):
הבלוג של ג'נין, אמנית/מאיירת שעובדת בעיקר בצבעי מים – יש גם קצת הסברים על תהליך עבודה וחומרים:
JANICE NADEAU, מאיירת צרפתייה נהדרת, שעובדת נפלא במים:
